טעותו הגדולה של נתניהו בבחירות 2019 

טעותו הגדולה של נתניהו בבחירות 2019

טעותו הגדולה של נתניהו בבחירות  לכנסת העשרים ואחת,  הייתה התעסקותו היתרה באיחוד מפלגות הימין,  המורכב מאיחוד מפלגות הבית היהודי,האיחוד הלאומי - תקומה ועוצמה יהודית  והזנחה של האיחוד בין גשר וכולנו החברתיות ימניות. נוסף לטעות אסטרטגית זו עשה נתניהו מספר טעויות קטנות יותר.

במידה ושלוש המפלגות הקטנות הימניות  ישראל ביתנו של ליברמן, גשר של לוי וכולנו של כחלון, לא יעברו את אחוז החסימה, גוש הימין יפסיד ב-12 מנדטים, ואפשר שלא יגיע ל-61 המנדטים הנדרשים להרכבת הממשלה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו  התגייס למען איחוד מפלגות הימין, וקיים שיחות טלפון ממושכות עם ראשי מפלגות הימין, רבנים ואישי ציבור, על מנת להבטיח את האיחוד  בגוש הימין שלפי דעתו ימנע בזבוז קולות בימין. אך כנראה  שאיחוד מפלגות הבית היהודי,האיחוד הלאומי - תקומה בלבד היה מספיק  ועובר את אחוז החסימה. לעומת זאת לא טיפל כלל  והזניח  את שלוש המפלגות הקטנות הימניות שהיו מצטרפות לקאוליציה שלו:  ישראל ביתנו של ליברמן, גשר של לוי וכולנו של כחלון.

טעויות נוספת הינה פרשת הצוללות ומניות הפלדה של נתניהו.    פרשת מניות הפלדה של נתניהו - בשנים שבהן החזיק נתניהו במניות במפעל של מיליקובסקי, המפעל הידרדר ברווחיותו - אך שווי המניות זינק פי ארבעה   רה"מ זכה להנחה מפליגה בעת רכישת המניות.

לפי הפרטים חדשים שפורסמו, שווי המניות של נתניהו במפעל SeaDrift הכפיל עצמו פי ארבעה לפחות במהלך ארבע שנים, בין 2007 ל-2010. לפי גרסת נתניהו, הוא רכש מניות במפעל SeaDrift שניהל בן דודו נתן מיליקובסקי, בשווי של כ-4 מיליון שקל, בעת שעמד בראש האופוזיציה. הוא מכר את המניות כשנה ושבעה חודשים לאחר שנבחר לראש הממשלה, במחיר של 16 מיליון שקל לפחות.

סימני השאלה גדלים עוד יותר כשלוקחים בחשבון שמפעל SeaDrift חווה משבר קשה בסוף תקופת אחזקת נתניהו במניות, עבר מרווחיות להפסד במהלך 2009, ובשנת המכירה הציג תוצאות גרועות בעשרות אחוזים ביחס לשנה שבה נתניהו רכש את המניות.

טעות נוספת של מפלגת הליכוד הינה בחירתה במקום גבוה ברשימת המועמדים לכנסת בגילה גמליאל. מאחר והתקשורת פרסמה כתבות רבות על השרה  לשוויון חברתי בממשלת הליכוד המעדיפה חינוך פרטי לבתה. זכותה. פוליטיקאים לא מעטים דוגלים ב”שוויון”, אבל כשזה מגיע לילדיהם הם מניחים את הסיסמאות בצד ושולחים אותם לחינוך פרטי יקר. הם צודקים, אבל חופש הבחירה בחינוך צריך להיות נחלת כל ההורים.

במסגרת מדורו השבועי ב’הארץ’ שבו הוא מתקשר במפתיע לאנשי ציבור שונים, הצליח הפעם ניר גונטז’ להביך את השרה גילה גמליאל מהליכוד. על פי גונטז’, גמליאל, המופקדת על המשרד ל”שוויון חברתי”, שולחת את בתה לבית ספר פרטי יקר שעלותו 4,000 ש”ח לחודש. הנה לכם שיא הצביעות, אומר לנו גונטז’; פוליטיקאית (ליכודניקית) עשירה העומדת בראש משרד שמטרתו לקדם את ה”שוויון” בחברה, אך את בתה שלה היא שולחת לבית ספר פרטי אליטיסטי.

למען האמת, התופעה שגונטז’ מציב עליה זרקור איננה חדשה ואיננה ייחודית לליכוד, אפילו לא לישראל. כך למשל, בתל?אביב שוכנים בתי הספר לאמנויות ולטבע הממומנים גם מכספי ציבור, אך בכל זאת ההורים המבקשים לשלוח אליהם את ילדיהם נדרשים להוציא מכיסם סכומים גבוהים, והילדים מתקבלים לאחר מבחני מיון. כלומר – אולי בתי הספר לא “פרטיים” ממש, אך הם מקיימים פרקטיקות פרטיות לחלוטין. ומי שולח אליהם את ילדיו? על פי הדיווח ב’דה מרקר’, לצד ילדיהם של מיטב ידועני ועשירי ישראל, התחנכו בהם למשל גם ילדיהם של מנכ"ל הסוכנות יצחק הרצוג, ושל שר החינוך לשעבר גדעון סער.

הטעות בבחירתה במקום גבוה ברשימת המועמדים לכנסת בגילה גמליאל חמורה עוד יותר , בגלל שהמשרד לשוויון חברתי הוא משרד קטן, המופקד על ענייני פנים, השרה גילה גמליאל מרבה לטוס לחו"ל  על חשבון משלם המיסים.  העלות הכוללת של טיסות השרה היתה לפחות 300 אלף שקל. רוב הנסיעות כללו מפגשים עם אנשי הקהילות היהודיות במדינות שבהן ביקרה, ולאחת מהן הצטרף גם בעלה.

וליתר פרוט:  מאז נכנסה לתפקידה היתה השרה גמליאל בחו"ל 24 פעמים לפחות, או 123 יום — על פי החליוקה הבאה: ב–2015 נסעה שלוש פעמים (לאחר שנכנסה לתפקידה רק במאי), ובסך הכל שהתה מעבר לים 28 יום. לשם השוואה, באותה השנה שהה ראש הממשלה ושר החוץ בנימין נתניהו 22 ימים בחו"ל.

ב–2016 יצאה השרה לשוויון חברתי לשבע נסיעות עבודה שונות, במהלכן שהתה בחו"ל 23 ימים בסך הכל.2017 היתה שנת שיא — עם תשע נסיעות עבודה, שבמהלכן שהתה בחו"ל 42 יום. במלים אחרות, במשך חודש וחצי מתוך אותה שנה לא היתה השרה לשוויון חברתי בארץ. ראש הממשלה שהה באותה שנה 59 יום מחוץ לגבולות ישראל.          

  ב–2018 היו לשרה חמש נסיעות שונות לחו"ל, שנמשכו במצטבר 30 יום, קרי חודש בשנה..

השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, שהתה בחו"ל 120 יום מאז מונתה לתפקידה ב–2015, כך נחשף בעקבות עתירה שהגיש עו"ד אור סדן, במסגרת התנועה לחופש המידע, לבית המשפט המחוזי בירושלים. היעדים היו מגוונים: רודוס, אסטוניה, בלארוס, וינה, לונדון, ברצלונה, מדריד, ניו יורק ולוס אנג'לס.

המשרד לשוויון חברתי הוא משרד קטן. עובדים בו בסך הכל 122 איש, והתקציב שלו ב–2017 הסתכם ב–817 מיליון שקל. בניגוד למשרד החוץ או המשרד לענייני התפוצות, מטפל המשרד לשוויון חברתי בעניינים שבתחומי מדינת ישראל: קשישים, נשים, צעירים, מיעוטים, ובפרויקט ישראל דיגיטלית. לכן לא ברור מה גרם לגמליאל לבלות כמעט שלושה חודשים במצטבר בנסיעות עבודה לחו"ל.                                                מהנתונים שנחשפו עולה כי בכל שנה ערכה גמליאל לפחות נסיעה אחת ארוכה מאוד, שנמשכה 14–19 יום. ייתכן כי שולבה בהן נסיעת עבודה עם חופשה משפחתית. מבדיקת תוכן הנסיעות עולה כי השרה לשוויון חברתי, שתפקידה לטפל בשוויון בחברה הישראלית, עוסקת דווקא במפגשים אינטסיביים עם יהודים בחו"ל, משל היתה השרה לענייני התפוצות. בלו"ז הנסיעות שלה לארה"ב מופיע יותר מפעם אחת ביקור בבתי הספר של רון לאודר, וכן מפגשים עם הרב אלי עבאדי ונסיעה לאירועי חב"ד. בחלק מהנסיעות נפגשה גמליאל עם שגריר ישראל באו"ם, דני דנון, או עם הקונסול בארה"ב דני דיין. כמו כן נפגשה השרה עם נשיאת אסטוניה, סגנית שר המסחר של אוסטריה וגם עם "שר לובי", "שגריר מרוקו בספרד" או "פוליטיקאים מארצות ערב", כפי שמוגדרים האישים ביומן הנסיעות. בחישוב כולל, אך חסר, מדובר ביותר משלושה חודשים שבמהלכם לא שהתה השרה בישראל מאז כניסתה לתפקיד.

העלות הכוללת של טיסות השרה לבדה היתה 86,324 דולר, או כ–300 אלף שקל — לא כולל עלויות שהייה. מדובר ברוב תקציב הנסיעות של המשרד, שאינו קטן יחסית לגודלו. מאז מאי 2015 הוציא המשרד לשוויון חברתי 225,500 דולר, או כ–800 אלף שקל, על טיסות עבודה של עובדיו. קשה יותר לעקוב אחרי עלויות השהייה בחו"ל, מכיוון שהן מתחלקות בין המשרד לשוויון חברתי לבין משרד החוץ, וכן מכיוון שהמידע שהועבר לא תמיד קריא. כמו כן, במידע שהועבר הושחרו לא מעט שורות, כך שלא ניתן לדעת מה היו העלויות האמיתיות.